מס שבח וזכויות בנייה בבית פרטי — המדריך השלם

שוק המקרקעין הישראלי, הנתון לתמורות רגולטוריות תכופות, מציב אתגרים אינטלקטואליים וכלכליים כבדי משקל בפני העוסקים בו. עסקאות מקרקעין הכוללות בתים צמודי קרקע אינן דומות בשום צורה למכר של דירה קבלנית סטנדרטית בבית משותף. בית צמוד קרקע מהווה יצור כלאיים משפטי וכלכלי: הוא מורכב מהמבנה הפיזי עצמו, מזכויות בנייה עתידיות שטרם נוצלו (אשר לעיתים שוויין עולה על שווי המבנה), ולעיתים קרובות גם מהיסטוריה תכנונית סבוכה הכוללת חריגות בנייה או שימושים חורגים שהצטברו לאורך עשורים.

הממשק בין רכיבים אלו יוצר מארג מיסויי סבוך ביותר, הדורש תכנון אסטרטגי קפדני, ראיית מאקרו של דיני התכנון והבנייה לצד חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, והבנה אינטימית של הפסיקה העדכנית ביותר. הדעה הרווחת בקרב הציבור לפיה מכירת "דירת מגורים יחידה" מקנה פטור מוחלט ואוטומטי, מתנפצת אל קרקע המציאות כאשר מעורבות בעסקה זכויות בנייה בלתי מנוצלות או כאשר קיימים שטחים בנויים ללא היתר כדין. במקרים אלו, רשות המיסים אינה בוחנת את הנכס כמקשה אחת, אלא מפעילה כלים משפטיים של "פיצול רעיוני" ו-"פיצול פיזי", המפרידים את התמורה החוזית למרכיבים פטורים ממס ולמרכיבים החייבים במס מלא כדי למנוע הימנעות ממס.

דו"ח מחקר זה מפרק לגורמים את מנגנוני המס החלים על עסקאות מסוג זה, מתוך מטרה לספק תשתית ידע אולטימטיבית ופורצת דרך. הדו"ח סוקר את הלכות המס המעודכנות ביותר, לרבות הלכת שטיין בעניין חריגות בנייה והחלטת ועדת הערר בעניין נקסטרנד במס רכישה, מנתח את הפערים הא-סימטריים בין מס שבח למס רכישה, ופורס את האסטרטגיות המתקדמות והמובילות ביותר למקסום זכויות והון. הניתוח מיועד לספק ערך מוסף עצום (Information Gain) מעבר למידע הנגיש ברשת, תוך התייחסות מדויקת לצרכים של בעלי נכסים המחפשים ביטחון ומקסום זכויות, משקיעים ויזמים המחפשים תשואה וניהול סיכונים, ועולים חדשים (Olim) הנדרשים לנווט בבטחה בבירוקרטיה הישראלית.

ניתוח מקדמי חוסך לכם טעויות במיליוני שקלים. חלוקה נכונה של מבנה המס צריכה להתבצע בטרם החתימה על זיכרון דברים או הסכם מכר. לתיאום פגישת אסטרטגיה ממוקדת

מס שבח הוא מס המוטל על הרווח (ההון הריאלי) שנוצר לאדם ממכירת זכות במקרקעין בישראל. המס מחושב כהפרש שבין שווי הרכישה ההיסטורי (כשהוא מתואם למדד המחירים לצרכן) לבין שווי המכירה הנוכחי, בניכוי קפדני של הוצאות שהוצאו לשם השבחת הנכס ורכישתו, כגון שיפוצים, שכר טרחת עורך דין, דמי תיווך, מס רכישה ששולם בעבר, אגרות והיטלים. כיום, כלל האצבע הוא כי מס השבח מחושב בשיעור של 25% על הרווח הריאלי שנצבר מ-1.1.2012 ואילך. 1.1.2014 הוא "יום המעבר" שממנו נספר החישוב הליניארי המוטב בדירת מגורים מזכה.

הגדרת "דירת מגורים מזכה"

לצד הכלל של חיוב במס, המחוקק הישראלי קבע שורת פטורים והקלות, כשהבולט והנפוץ שבהם הוא הפטור ממס שבח במכירת "דירת מגורים מזכה" המהווה את דירתו היחידה של המוכר (בהתאם לפרק חמישי 1 לחוק מיסוי מקרקעין). עם זאת, כדי לזכות בתואר של "דירת מגורים מזכה", על הנכס לעמוד במספר מבחנים מחמירים ומצטברים:

ראשית, הדירה חייבת להיות דירה שבנייתה נסתיימה. דירת מעטפת או דירה "על הנייר" שטרם קיבלה טופס 4 אינה נהנית ברגיל ממעמד זה. שנית, היא צריכה להיות בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ולא של תאגיד או חברה. שלישית, ועליה לשמש בעיקרה למגורים ברוב תקופת הבעלות (לפחות בארבע חמישיות מהתקופה) או שהיא מיועדת לפי טיבה למגורים (כוללת את מתקני הקבע הבסיסיים כגון מטבח, שירותים, ומקלחת).

תקרת הפטור וחישוב הליניאריות המוטבת

עד לתיקון 76 לחוק מיסוי מקרקעין (שנכנס לתוקפו ב-2014), הפטור לדירה יחידה היה בלתי מוגבל בסכום. המציאות החדשה שרטטה גבולות ברורים כדי למסות עסקאות של דירות יוקרה. נכון לשנת 2026, תקרת הפטור ממס שבח במכירת דירת מגורים יחידה קבועה על סך של 5,008,000 ש"ח (תקרה זו הוקפאה עד שנת 2028 בעקבות חקיקה לאחרונה).

המשמעות הכלכלית היא דרמטית: אם שווי המכירה עולה על סכום תקרת היוקרה, החלק היחסי של השבח המיוחס לסכום שעד לתקרה יזכה לפטור מלא ממס. לעומת זאת, החלק היחסי של השבח המיוחס לסכום שמעל התקרה (ההפרש החייב) ימוסה. עבור נכסים שנרכשו לפני ה-1 בינואר 2014 ("יום המעבר"), מופעל מנגנון "חישוב ליניארי מוטב". מנגנון זה מפריד את תקופת השבח כולה לשתי תקופות בצורה ליניארית: השבח הריאלי שמיוחס לתקופה שעד יום המעבר נהנה מפטור מוחלט, בעוד שרק השבח הריאלי המיוחס לתקופה שלאחר יום המעבר מחויב במס בשיעור של 25%. זוהי הטבת מס עצומה המצמצמת את חבות המס האפקטיבית לאחוזים בודדים משווי העסקה, במיוחד בנכסים היסטוריים שהוחזקו עשרות שנים.

הליבה האינטלקטואלית והפיננסית של מיסוי בתים צמודי קרקע טמונה בסעיף 49ז לחוק מיסוי מקרקעין. סעיף זה נולד מתוך תכלית חקיקתית ברורה: למנוע מהנישומים להשתמש בדירת מגורים קטנה ופשוטה ככלי להברחת עסקאות ענק של קרקעות יקרות העתירות בזכויות בנייה מסחריות או קבלניות ממס. המחוקק הכיר בכך שכאשר נמכר צמוד קרקע, התמורה המשולמת על ידי הקונה אינה משקפת את שווי "דירת המגורים" הישנה, אלא את הפוטנציאל הכלכלי של זכויות הבנייה.

לפיכך, סעיף 49ז קובע מנגנון של "פיצול רעיוני": כאשר נמכרת דירת מגורים מזכה שהתמורה המשתלמת בעדה מושפעת מאפשרויות לבניית שטח גדול יותר, רשויות המס מונחות לפרק את העסקה לשני רכיבים נפרדים לחלוטין:

1. החלק הבנוי (שווי דירת המגורים): שווי השוק של הדירה כפי שהיא עומדת כיום (As-Is), בהנחה תיאורטית שאין לה שום זכויות בנייה נוספות. רכיב זה ממשיך ליהנות מכל הפטורים וההקלות החלים על דירת מגורים מזכה, לרבות פטור מלא עד לתקרת דירת היוקרה (5,008,000 ש"ח) או חישוב ליניארי מוטב.

2. זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות: החלק של התמורה המשקף את הפוטנציאל להרחבה או להריסה ובנייה מחדש. רכיב זה מנותק רעיונית מדירת המגורים, נחשב משפטית ל"זכות אחרת במקרקעין" (כמו מגרש ריק), וחייב במס שבח בשיעורים מלאים ורגילים (25%), ללא שום זכאות לפטורי דירת מגורים.

האנטומיה של כפל הפטור

כדי לרכך את הפגיעה במוכרי דירות עממיות ולא להשית מס דרקוני על אזרחים מן השורה, המחוקק שילב בסעיף 49ז מנגנון הגנה המכונה "כפל פטור". על פי מנגנון זה, אם שווי הדירה הבנויה נמוך מרף מסוים, המוכר יהיה זכאי לקבל "פטור נוסף" שיופעל דווקא על החלק החייב במס של זכויות הבנייה. גובה הפטור הנוסף יהיה שווה לשווי דירת המגורים הבנויה, ובלבד שסך כל התמורה הפטורה (הדירה + הזכויות) לא תעלה על תקרה ספציפית המתעדכנת מעת לעת.

תובנה אסטרטגית משמעותית: הניתוח הכלכלי מוכיח כי מנגנון כפל הפטור יעיל אך ורק באזורי פריפריה או בשכונות שבהן שווי המקרקעין נמוך יחסית. באזורי הביקוש בישראל (גוש דן, השרון, ירושלים), שבהם שווי בית צמוד קרקע "נטול זכויות" בפני עצמו חוצה בנקל את רף ה-3 מיליון ש"ח, תקרת ה-2.42 מיליון ש"ח של כפל הפטור נבלעת כליל כבר בתוך השווי הפיזי של הבית. התוצאה: באזורי יוקרה, המוכר אינו נהנה מכל הטבה של כפל פטור, וכל שווי זכויות הבנייה מחויב במס שבח החל מהשקל הראשון. חשוב להבין שאין כיום מחשבון מקוון רשמי של רשות המיסים היודע לפצל באופן אוטומטי את השווי בין הבית לבין הזכויות. ההפרדה מתבצעת על בסיס הערכת שווי (שמאות מקרקעין) המוגשת כבסיס משפטי לשומה העצמית. ייחוס ההוצאות ההיסטוריות גם הוא קריטי; יש לייחס את ההוצאות למרכיב הדירה (הפטור) ולמרכיב הזכויות (החייב) באופן יחסי.

גוטליב - משרד עו"ד שעוסק באדריכלות מס מתקדמת. אנחנו כאן כדי להפוך תהליכים מורכבים לפשוטים ורווחיים. אנו מלווים אתכם ישירות – ללא מתווכים וללא פשרות משפטיות. לבדיקת שווי זכויות הבנייה בנכס שלך

כאשר בית הקרקע נמכר לא על ידי בעליו המקוריים אלא על ידי יורשיו, התמונה המשפטית משתנה, אך העקרונות הבסיסיים של המס נשמרים תחת פריזמה שונה. המחוקק יצר בסעיף 49ב(5) לחוק הסדר ייחודי המאפשר ליורש של דירת מגורים לנצל את הפטור שאמור היה לעמוד לרשות המוריש, וזאת מבלי שהדבר ייספר כניצול פטור של היורש עצמו (כלומר, הפטור אינו תלוי במספר הדירות האישיות שיש ליורש). מנגנון זה ידוע כעקרון "הכניסה בנעלי המוריש".

פטור זה יינתן אך ורק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים, מחמירים למדי:

• 1. המוכר (היורש) הוא בן זוגו של המוריש, צאצא של המוריש (ילדים, נכדים), או בן זוגו של צאצא. מוריש שהותיר דירה לאחיו, למשל, לא יעניק לאחיו את הפטור.
• 2. לפני מועד פטירתו, היה המוריש בעלים של דירת מגורים אחת בלבד. אם המוריש החזיק שבריר דירה נוספת החורג מהמותר בחוק, הפטור קורס.
• 3. אילו היה המוריש בחיים והיה מוכר את דירת המגורים, הוא עצמו היה פטור ממס שבח בגין המכירה.

תובנת עומק קריטית במפגש עם זכויות בנייה: זכאותו של היורש אינה יכולה לעולם לעלות על זכאותו התיאורטית של המוריש. לפיכך, אם המוריש הותיר אחריו בית צמוד קרקע עם זכויות בנייה של 70 מ"ר נוספים, היורש יידרש בדיוק כמו המוריש להתמודד עם הפיצול הרעיוני של סעיף 49ז. היורש ייהנה מ"כניסה בנעלי המוריש" ויקבל פטור על החלק הבנוי של הדירה (במגבלות התקרה), אך על מרכיב זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, היורש ישלם מס שבח מלא, בדיוק כפי שהיה משלם המוריש. בית המשפט הדגיש כי הפטור בירושה אינו מרפא את החבות במס על זכויות בנייה.

בנוסף, יורשים המוכרים דירת ירושה המוגדרת כדירת יוקרה נהנים מפסיקה אסטרטגית שניתנה לאחרונה בועדת הערר בעניין גבע (ו"ע 59018-11-21). פסק הדין קבע כי תקרת הפטור לדירת יחידה (5 מיליון ש"ח) מתייחסת למוכר ולא לדירה השלמה. המשמעות המדהימה של קביעה זו היא שכאשר ישנם מספר יורשים המוכרים יחד דירת יוקרה יחידה של המוריש, כל אחד מהיורשים המוכרים זכאי להפעיל את מלוא תקרת הפטור (5 מיליון ש"ח) על חלקו היחסי בדירה, מה שמאפשר בתכנון מס נכון להכפיל את תקרת הפטור ביחס למספר המוכרים ולמקסם את החיסכון במס בעסקאות מולטי-מיליונים.

אחד המצבים המסוכנים ביותר בשוק המקרקעין הוא רכישה או מכירה של בית קרקע הכולל חריגות בנייה או שימוש שלא כדין. כדי לנתח זאת, נציב את מקרה הבוחן המורכב שהוצג: בית הכולל 100 מ"ר בנויים בהיתר כדין, ועוד 100 מ"ר שנבנו ללא היתר (בנייה פיראטית או הוספת אגף), כאשר במקביל קיימות בחלקה זכויות בנייה חוקיות מאושרות בתב"ע לעוד 70 מ"ר שטרם נוצלו הנדסית.

השאלה המקדמית הקריטית היא: האם הנכס כפול-הפנים הזה בכלל זוכה להיחשב כ"דירת מגורים מזכה" הראויה לפטור? סוגיה רגישה זו של שימוש למגורים בנכס שאין לו היתר מגורים כדין הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון וזכתה להכרעה דרמטית בפרשת מנהל מיסוי מקרקעין נ' שטיין (ע"א 1073/20).

בפס"ד שטיין נדון נכס של כ-55 מ"ר בתל אביב, שעל פי היתר הבנייה משנת 1945 יועד למחסן, מוסך וחדר הסקה, אך שימש למגורים עשרות שנים. בית המשפט העליון קיבל את עמדת רשות המסים במישור העקרוני, ובכל זאת דחה את הערעור בנסיבות המקרה. כלומר, הכלל נקבע לרעת הנישום, והתוצאה במקרה עצמו היא החריג:

1. הכלל – מבחן הדין מתגבר: ככלל, כדי שדירה תוכר כדירת מגורים לצורך הטבות מס, נדרש שהשימוש בה למגורים יהיה מותר כדין בהתאם להיתר הבנייה הרשמי של הנכס. דיני המס לא יכולים לסבול מצב שבו "החוטא ייצא נשכר", קרי – אדם יעבור על חוקי התכנון והבנייה ובתמורה יקבל פטור ממס.

2. החריג המצומצם – עקרון ההסתמכות ותום הלב: למרות הכלל, הפטור ניתן במקרה של שטיין, אבל רק כחריג שבית המשפט עצמו הגדיר נדיר, ובגלל הצטברות של נסיבות: אזור מגורים מובהק, כ-70 שנות מגורים בפועל, שום טענה של הרשויות נגד השימוש לאורך כל השנים, רכישה בתום לב ב-1992 ותשלום מס רכישה כדירת מגורים, ארנונה למגורים, וטענה של ממש שאפשר להכשיר את השימוש. ההסתמכות על מצגי רשות המסים, שאישרה את הסיווג כדירת מגורים ברכישה ושוב בעסקה שבוטלה ב-2012, הכריעה אצל חלק מהשופטים, אבל לבדה היא אינה פותחת את הפטור. מי שאצלו עצם המגורים בנכס הם ההפרה צריך להניח שהפטור יישלל, אלא אם מצטברות אצלו נסיבות דומות.

מעבר לכך, בית המשפט העליון העיר, בלי לקבוע מסמרות, הערה שחשובה למקרה הבוחן שלנו: דירה שייעודה למגורים ושבוצעה בה חריגת בנייה, אפילו משמעותית, תוכר ככלל כדירת מגורים, כי לא חריגת הבנייה היא שהקנתה לה את מעמדה. ההבחנה היא בין אי-חוקיות שנוגעת לעצם המגורים לבין אי-חוקיות נלווית.

ניתוח מקרה הבוחן השלם (100 מ"ר חוקי, 100 מ"ר לא חוקי, 70 מ"ר זכויות עתידיות):

במקרה הבוחן, המורכבות אינה רק משפטית אלא גיאומטרית-שמאית. מנהל מיסוי מקרקעין יתקוף את העסקה במספר שלבים:

א. בחינת הבסיס (100 מ"ר היתר): מכיוון שיש גרעין חוקי ומהותי נרחב המהווה דירת מגורים כדת וכדין, הנכס לא יאבד את מעמדו הבסיסי. ה-100 מ"ר אלו יהוו את החלק הנהנה מהפטור של "דירת המגורים" לפי סעיף 49ז, בכפוף לתקרת המס.

ב. הערכת החריגה (100 מ"ר ללא היתר): רשות המיסים תנסה להבין את הערך הכלכלי של השטח הזה. אם קיימת אפשרות להכשיר את השטח (לגליזציה), השמאי יעריך את השטח תוך "הפחתת סיכון" ועלויות הכשרה, והוא עשוי להיות מתומחר במסגרת שווי הדירה כולה.

ג. הפרדוקס האסטרטגי של ה-70 מ"ר (זכויות בנייה בלתי מנוצלות): זהו המקום שבו גאונות משפטית-שמאית נדרשת. הכלל הבסיסי קבע ש-70 מ"ר של זכויות שאינן בנויות חייבות במס מלא תחת 49ז. אבל כאן טמון המלכוד: הבעלים בנה 100 מ"ר חריגים. מבחינה פיזית ותכנונית, בנייה פיראטית זו ככל הנראה "שתתה" וניצלה בפועל את הזכויות החוקיות שמרחפות מעל החלקה. אם התב"ע מאפשרת בנייה של עוד 70 מ"ר בלבד, והמוכר כבר "גנב" 100 מ"ר, הרי שמבחינה עובדתית לא נותרו כל זכויות "בלתי מנוצלות" בחלקה!

התובנה למכירה: עורך דין ושמאי מבריקים ייטענו בפני מס שבח כי אין להפעיל כלל את הפיצול הרעיוני של 49ז על ה-70 מ"ר, משום שהם נוצלו עד תום בבנייה הקיימת. הם ידרשו למסות את הנכס כ"חטיבה אחת" של בית העומד על תילו. הרשות כמובן תתנגד ותנסה למסות את ה-70 מ"ר מחדש. זהו משחק של סכום אפס שמחייב הצגת חוות דעת מבוססות כדאיות כלכלית איתנה.

מעבר להבנת החוק היבש, אנו מייצרים מנגנונים חכמים לצמצום חבויות המס בצורה חוקית ומבוססת פסיקה:

נתון אסטרטגי מהותי שמשנה דרמטית את כדאיות העסקה הוא אופי הרישום הקנייני בטאבו: האם הנכס רשום בבעלות פרטית מלאה, או שמדובר בחכירה מאת המדינה באמצעות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י)?

דמי הסכמה מול מס שבח (הלכת אביב): דמי ההסכמה שגובה רמ"י בעת מכירת נכס שאינו מהוון עומדים על עד 33% מעליית הערך, דבר המייצר נטל משמעותי. ובהלכת אביב (ע"א 7937/04) קבע בית המשפט העליון את הכלל: דמי ההסכמה המשולמים לרמ"י מוכרים כהוצאה בניכוי לצורך חישוב מס השבח, אבל רק באופן יחסי, כיחס שבין התמורה החייבת לתמורה הכוללת. ועדת הערר התירה שם ניכוי מלא, בנימוק שבלי הסכמת המינהל העסקה לא הייתה יוצאת לפועל, ובית המשפט העליון דחה את הנימוק הזה: די בכך שההוצאה התייחסה לנכס כולו והפטור ניתן רק על חלקו, כדי שהניכוי יהיה יחסי. מוכר שטוען שחלק גדול יותר מדמי ההסכמה מתייחס דווקא לחלק החייב (לקרקע, ולא לבית) צריך להוכיח את הייחוס הזה בפועל. בפסק הדין השאלה נשארה פתוחה, והמוכרים שם לא הוכיחו אותה. גם ניכוי יחסי מקטין את מס השבח, אבל לא במלוא דמי ההסכמה.

בעוד שהניתוח עד כה עסק במוכר, עלינו לנתח את העסקה גם ממשקפיו של הקונה (משקיע מקצועי, משפר דיור או עולה חדש). מס רכישה חל בישראל על כל רכישת זכות במקרקעין, בשיעורים משתנים בהתאם לסטטוס האישי של הרוכש.

השאלה המהותית: אם המחוקק מפעיל "פיצול רעיוני" למוכר (במס שבח) כדי להפריד את שווי זכויות הבנייה משווי הבית, האם הוא עושה זאת גם נגד הקונה במס רכישה? התשובה החד-משמעית היא לא. האנומליה המיסויית המפתיעה ביותר בתחום זה נידונה והוכרעה בוועדת הערר בעניין נקסטרנד (ו"ע 52028-10-17).

בוועדת הערר נקבע נחרצות: במס רכישה אין פיצול רעיוני. הרוכש רוכש את הנכס כ"חטיבה אחת" כוללת. קיומו של סעיף 49ז בעולם מס השבח איננו מאפשר יבוא המושג אל תוך מס הרכישה. העסקה תמוסה במלואה לפי אפיון הנכס המהותי – במקרה זה, דירת מגורים.

הניצחון הגדול של קוני "דירה יחידה" ומשפרי הדיור

ההחלטה שאין פיצול במס רכישה מהווה יתרון כלכלי אדיר לרוכשים שהבית משמש עבורם כ"דירה יחידה". אדם שרוכש כדירה יחידה בית בסך 6 מיליון ש"ח, אשר מתוכם 3 מיליון מיוחסים לבית ו-3 מיליון משקפים את שווי זכויות הבנייה העתידיות, ידווח על העסקה כולה כמקשה אחת של "דירת מגורים יחידה". כתוצאה מכך, זכויות הבנייה (עליהן המוכר שילם מס שבח) "נבלעות" אצל הקונה לתוך מדרגות המס המוטבות של דירה יחידה. הקונה יזכה לפטור מוחלט ממס רכישה עד למדרגה הראשונה (כ-1.97 מיליון ש"ח, המעודכנת לשנת 2026), ולאחר מכן ישלם אחוזים שוליים נמוכים על יתרת הסכום, בלי קשר לכך שחצי מהערך נובע מזכויות בנייה.

עיקרון זה חל במלוא עוצמתו גם על משקיעי נדל"ן (אשר ישלמו את מס הרכישה הרגיל על כל החטיבה במקום מס קרקע) וכן על עולים חדשים (Olim) הזכאים לשיעורי מס מוטבים בבניית ביתם החדש בישראל.

ניהול סיכונים ובדיקות נאותות בשלב הטרום-חוזי חיוניים להבטחת העסקה ומניעת כשלים מורכבים:

זכויות הבנייה של בית פרטי נקבעות בתב"ע. איך מבקשים לשנות אותה: במדריך על שינוי תוכנית בניין עיר (תב"ע).

פועלים למצוינות וחדשנות משפטית במקרקעין ובהתחדשות עירונית. בפרויקטים המורכבים שאנו מנהלים אנו מיישמים PlayBook מקצועי ופרואקטיבי שמקדם תהליכים בקצב דרמטי וממקסם את התמורות והזכויות שלכם. לייעוץ משפטי ומיסויי מקיף עם צוות המשרד

מיסוי מקרקעין במגזר הבתים צמודי הקרקע מהווה את הזירה המשפטית והאינטלקטואלית הסבוכה והעשירה ביותר בישראל. בעוד הציבור הרחב נוטה לראות בעסקאות אלו כמכירה רגילה, המציאות המשפטית של זכויות בנייה, חריגות מההיתר ומצבו הרישומי של הנכס יוצרים מארג מיסויי הדורש ידע מעמיק וניסיון. הפיצול הרעיוני הקבוע בסעיף 49ז מחייב עמידה בקו החזית המשפטי ויכולת לנהל משא ומתן אנליטי מול שלטונות המס על בסיס הפסיקה: הלכות שטיין, מלונות צרפת ואביב של בית המשפט העליון, והחלטת ועדת הערר למיסוי מקרקעין בעניין נקסטרנד.

בניית המנגנונים הכלכליים והמשפטיים הנכונים – החל מביסוס חוסר כדאיות כלכלית לזכויות, דרך החרגת מיטלטלין ועד הניכוי היחסי של דמי ההסכמה לרמ"י והגנות מס הרכישה – היא זו שמכוונת לעסקה עם שורת רווח טובה ולתוצאה הנכונה עבור הלקוח.

אתם בעלי הקרקע, ואתם מקבלים את ההחלטות. המוטו שלנו ברור – אתם הפרויקט. אנחנו מייצרים עבורכם את התנאים וההזדמנויות, ואתם מובילים ומעצבים את עתידכם הכלכלי בביטחון מלא.